פסק-דין בתיק גז"ז 35794-10-11

1.         לפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן - החוק), מיום 4.7.11 אשר הותירה את דרגת נכותה של המערערת בשיעור 66% (להלן - הוועדה).

רקע כללי -

2.         במקרה שבפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון בפני בית הדין בשנית כאשר פסק הדין האחרון ניתן ביום 12.5.11 (להלן - פסק הדין), ובו נקבע -

"בהסכמת הצדדים, עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי גזזת) על מנת שהוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר, הדיון בוועדה יתבסס על המסמכים המצויים בתיק הרפואי אשר הונח בפני הוועדה .

במידה והוועדה תמצא לנכון לזמן את המערערת היא תודיע על כך למערערת ואז המערערת תוכל להתייצב עם בא כוחה".

3.         בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה, ביום 4.7.11, ודנה בעניינה של המערערת, כאשר היא מותירה על כנה את דרגת נכותה בשיעור 66% מהם 30% בגין סבל נפשי. מכאן הערעור מושא פסק הדין. 

4.          טענות ב"כ המערערת בתמצית - 

א.         שגתה הוועדה בהתייחסותה לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר (להלן - חוות הדעת) בה מתואר בהרחבה נזק נפשי קשה של המערערת עקב מחלתה וכן שגתה הוועדה בקביעת אחוזי הנכות בגין הרכיב הנפשי נוכח תיאור נזקיה הקשים של המערערת כפי שפורטו בחוות הדעת.

ב.         בתחילת חוות הדעת מפרט ד"ר גולדברגר את רשימת המחלות וזאת מחובתו האתית לעשות כן ואולם בגוף חוות הדעת, כאשר הוא מתייחס לנזק הנפשי, הוא מתייחס מפורשות לנזק הנפשי שקשור להשלכות טיפול ההקרנות של הגזזת והמחלות המוכרות על פי החוק.

ג.          הנימוק של הוועדה לפיו ד"ר גולדברגר התייחס באופן שגוי לליקויים שאין להם קשר לטיפול הקרינתי ותוצאותיו אינו הגיוני וזו פרשנות שבעליל אינה תואמת את הפרשנות הנכונה של חוות הדעת.

ד.         ב"כ המערערת ביקש ללמוד הלכה ממקרה דומה שנדון בפני כב' הנשיא שפיצר בבית הדין האיזורי בתל אביב (תיק גז"ז 19308-01-11).

5.         מנגד טענה המשיבה -

א.         לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה והמדובר בערעור שעניינו במחלוקת רפואית גרידא.

ב.         בהתאם להחלטת בית הדין מיום 11.5.11 התכנסה הוועדה, בשנית, ביום 4.7.11  עיינה בחוות הדעת ואף התייחסה אליה בהחלטתה והבהירה מדוע, לאור ממצאיה שלה ולאור העובדה שלקחה בחשבון רק מחלות שיש להם קשר סיבתי לטיפול הקרינתי, קבעה היא את אחוזי הנכות של המערערת באופן אחר מזה שהומלץ על ידי  ד"ר גולדברגר בחוות הדעת.

ג.          לעניין חובת ההנמקה - הוועדה נתנה דעתה לממצאים של המומחה מטעם המערערת והבהירה מדוע אין לקבלם ובכך עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה.

דיון והכרעה -

6.         לפי סעיף 14(ב) לחוק, ניתן לערער על החלטת ועדה רפואית לעררים בפני בית דין אזורי לעבודה, בשאלה משפטית בלבד.

התיק הוחזר לוועדה עם הנחיה להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר וכי קביעת הועדה תעשה על בסיס המסמכים המצויים בתיק הרפואי.

בהחלטת הוועדה מיום 4.7.11 נקבע -